הגבלת חופש הביטוי - בשיקול דעת

חופש הביטוי - נשמת אפה של הדמוקרטיה הוא. "ציפור הנפש" ממש. מסיבה זו, משטר דמוקרטי בן ימינו, הראוי לשמו, ממעט להפליל מעשים שעיקרם בביטוי פה בעלמא, כשלא נצטרף אליהם מעשה.

אכן, חופש הביטוי אינו חופש שיסוי. מתוך הנחה - שלמגינת לב ולדאבון נפש קיבלה בימינו גם ביטוי במציאות - שלפיה "מלים מסוגלות להרוג", כאשר דיבור מלווה בהסתה, המרדה ושאר מרעין בישין, הוא עשוי לעלות לכדי עבירה פלילית.

גם המחוקק הישראלי כלל בספר העונשין עבירות ביטוי שונות, דוגמת הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, המרדה, העלבת עובד ציבור, וכיוצא באלה. לכאורה, הניסיון לדבר ב"חופש הביטוי" בעולם המקרא נראה אנכרוניסטי למדי, שהרי המשטר המלוכני היה רחוק ת"ק פרסה משלטון דמוקרטי בן ימינו. ועדיין, דברי הנביאים וקריאת התגר שלהם נגד מעשי העוול והשחיתות השלטוניים נתפסים כדוגמא ומופת לחשיבות חירות הביטוי שתכליתה תיקון עולם וחברה.

בפרקנו יש הֵד ועֵד לכך שגם בימים קדמונים ביקש השלטון לנקוט באמצעי ענישה נגד ביטויים שלא נשאו חן בעיניו. בתחילה, מדגיש הכתוב, למרות דבריו הקשים והנכוחים, "ְויִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הַכְּלוּא" (ד).

אכן, אידיליה זו לא נמשכה זמן רב: "וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר, בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר, כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא. כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים" (טו-טז). מכות, מאסר ממושך ("ימים רבים"), ואפילו רמז לצינוק ('בית הבור'), עד כדי סכנת מוות ("וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם"; כ), היו תגובה הולמת, כך לדעת השלטון, לדברים שלא נשאו חן בעיניו. ללא משפט, בלא צדק.

רק לאור מחאת ירמיהו, השתכנע המלך צדקיהו והמתיק מעט את הגלולה, המאסר. במקום מאסר "בבית הבור" נגזר על ירמיהו עונש מידתי יותר: מעין 'משמורת חצי פתוחה' בחצר המטרה, שבה ניתן לו מזון בכמות סבירה: "וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים, עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר, וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה" (כא).

מאסר אדם, ואפילו מעצרו, רק בשל דיבור פה, ואפילו דיבור קשה הוא, צורב את הלב וצורם את האוזן, צריך שיקול דעת ומתינות מרובים. וכל עוד ניתן להשיג את המטרה - צמצום החשש לפגיעה בנפש - באמצעים אחרים, יש להעדיפם.

באדיבות אתר 929