שם היה ביתי

מה קורה לאדם שחי במקום מסוים את חייו ורואה כיצד הוא משתרש ומתפתח ופתאום יום חשוך אחד מתהפך עליו עולמו וכל החיים משתנים ללא הכר? זה יכול להיות בנושא עבודה, משפחה, בריאות, מקום המגורים - מרכז חייו של האדם.

הנביא חגי נוגע בפרק ב' בשאלה כיצד יראה ויתקבל בית המקדש השני, במיוחד לאותם אלה שחיו וראו את בית המקדש הראשון בתפארתו:
"מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן
וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם?" (ג)

התשובה באה כמה פסוקים מאוחר יותר:
"גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, אָמַר ה' צְבָאוֹת; וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (ט).

זכינו, משפחתי ואני, להיות חלק מהקהילה הגדולה של יישובי גוש קטיף. במשך 16 שנים בנינו לאט לאט ישוב וקהילה - כל שלב והאתגר שלו, כל שלב ומחיר הדמים שלו בהתקפות ופיגועי טרור, בהרוגים ופצועים. לכל קושי יכולנו והתחזקנו, גדלנו והתבססנו.
לקושי אחד לא היינו מוכנים, להפניית העורף של הממשלה והחברה בישראל, לאמירה ולמעשה הנורא של העקירה.

וכאן אנו ניצבים לפני השאלות - האם נצליח לבנות את ביתנו מחדש כמשפחה, כקהילה וכישוב. האם הבית החדש בתוככי מדינת ישראל הקטנה יהיה כאַיִן בעינינו? והאם הבית הזה הוא האחרון? כך גם חשבנו כשבאנו להתיישב בגוש קטיף.

המפרשים מתחבטים בשאלה מהו "האחרון"? האם זה הבית השני שהוא אחרון לראשון (הרשב"א ועוד), האם האחרון הוא לא הסופי, ויש עוד אחריו, כמו בכמה דוגמאות אצל יעקב ואצל משה, או שמא אנחנו מדברים על האחרון המוחלט של הבית השלישי.

בעולמנו כבר נוכחנו לדעת שהאדם לא יודע מהו 'האחרון'. המגבלה שלנו בלדעת מה טומן העתיד היא מגבלה אנושית, אבל הדרך שלנו היא לראות האם אנחנו יכולים להתחדש? גם אם העתיד לא בדיוק כמו שהיה לנו או כמו שחשבנו - האם הוא יכול להיות גדול יותר ומשמעותי יותר במשימות, באתגרים, ברוח שהוא יכול להפיץ?
הדרך הזו תלויה בנו, "וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ?" (ג), לכולנו משותפת תקווה גדולה לבית שלישי שכולל את הבניינים הקודמים.

באדיבות אתר 929