תקציר שמואל א פרק ב'

תפילת חנה (א-י)

לאחר סיפור הולדת שמואל, מובאת כאן תפילתה של חנה. חנה משבחת את ה' ומדגישה את גדלותו של ה' לשנות את המציאות מקצה אחד לקצה אחר, כמו למשל: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (ז).

בני עלי מול שמואל (יא-כא)

פסקה זו מנגידה בין בני עלי שחוטאים ובין שמואל המשרת את ה' בצורה ישרה. בני עלי הכהן נהגו בצורה לא מוסרית במשכן, והכתוב מסכם זאת "וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה' כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה'" (יז). בניגוד אליהם שמואל מוזכר שוב ושוב כמי שעובד את ה' "וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה'" (כא).

תוכחת עלי את בניו (כב-כו)

עלי שהיה זקן מאוד, שומע על חטאי בניו והוא מוכיח אותם, ואומר להם: "לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה?" (כג). עלי מוסיף ומסביר להם כי בחטאים שבין אדם לחברו ה' משמש שופט חיצוני, ואילו בחטאים שבין אדם למקום ה' הוא חלק מהדין עצמו ולכן אין עזרה חיצונית. בני עלי לא שומעים לתוכחת אביהם, וממשיכים בשלהם.

נבואת איש א-להים לעלי (כז-לו)

איש א-להים, שאת שמו הכתוב לא מגלה, בא אל עלי ומטיח בפניו נבואת זעם שעיקרה הכרתת זרעו של עלי והפסקת שירותם בקודש "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ" (לא).