איך הועיל המעשה הנורא?

המנהג של הקרבת ילדים היה חלק מן הפולחן המואבי. מישע ניגש לדבר בהכרה ברורה שבאמצעות מעשה מאגי יוכל אולי למנוע את קיום גזירת שמים ויעצור את מפלת מואב לפני ישראל. הפלא הוא שמעשהו הנורא של מלך מואב הועיל, נבואת אלישע לא התגשמה במלואה, ולא הושג נצחון מוחלט על מואב.
תוצאות המעשה יכולות להתפרש באופן צבאי, באופן פסיכולוגי ובאופן דתי:
א. אפשר להבין את השפעתו של המעשה הנורא הזה באופן מציאותי פשטני. מעשהו של מישע, שריצה את מלכום באופן כל כך נורא, השפיע עמוקות על המואבים הנואשים שהיו על סף שבירה וחשבו ששיקוצם פנה להם עורף. בעקבות מלכם התעודדו, החזיקו מעמד ובלמו את תנופת הקרב.
ב. הבן לא היה בנו של מלך מואב אלא בנו של מלך אדום. מתוך יאוש הסתער מלך מואב על מחנה ישראל וכיוון לנקודתו החלשה – אדום, אבל לא הצליח לתפוס את המלך אלא את בנו. בייאושו העלה את בן המלך השבוי לקורבן על החומה, והצליח לגרום בכך לפירוד ולהאשמות הדדיות בתוך מחנה ישראל.
ג. חכמים לא ניסו לפשט את העניין. הם הבינו את ההקרבה כמעשה פולחני, כקורבן לעבודה זרה או לשמים, שהשפעתו היתה במישור הרוחני הפנימי. מעשה מזוויע כזה בוודאי לא הועיל לרצות על המואבים, אבל הצליח לקטרג על ישראל, שלא גילו נכונות למסירות נפש דומה על אמונתם. נכונותן של אומות העולם למסירות נפש חשפה נקודת עוצמה פנימית של אמת בתוכן וגרמה לקצף על ישראל שלא נמצאה בהם דבקות כזאת.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך - עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן