הן בממלכת יהודה והן בממלכת ישראל נעשה ניקוי של עבודת הבעל. אך נראה כי ישנו הבדל מהותי בין שתי הממלכות. בעוד שבממלכת ישראל נעשה הדבר מפחד ויראה הרי שבממלכת יהודה נעשה הדבר ברצון ומתוך שמחה.
עם ישראל הגיע לשפל המדרגה הן בממלכת ישראל והן בממלכת יהודה. בשתי הממלכות פשתה עבודת הבעל בצורה בלתי נשלטת. הכל 'הודות' לאחאב ואשתו איזבל שהכניסו את העבודה הזרה הזאת לתוך ישראל. לאחר מכן כאשר התחתן יהושפט בבית אחאב נשלחו גרורות של עבודת הבעל גם לממלכת יהודה.
אולם לא האריכו הימים וה' שלח מושיע רוחני לישראל - את יהוא בן נמשי (ט'-י'). יהוא עושה מהפכה בממלכת ישראל ומחסל באופן שיטתי את כל מה שנוגע לבית אחאב ואת כל עובדי הבעל. הוא גם שולח איגרות לזקני יזרעאל בבקשה לשיתוף פעולה איתו כדי לחסל את ראשי העם המחזיקים בדרכי אחאב. הם נענים לבקשתו ומחסלים את כל בני אחאב, כשבעים איש.
מיד לאחר מכן מתוארת בפרקנו ממלכת יהודה. גם שם פשתה עבודת הבעל. מי שמושלת בכיפה הינה עתליה מבית אחאב. גם היא מעודדת את עבודת הבעל בגאון. מי שיוצא כנגדה הינו יהוידע הכהן. הוא ממליך בסתר את יואש בן אחזיה למלך ובכך דוחה אותה ממלכותה עד שמביא להריגתה. מיד לאחר מכן הוא נעזר בעם כדי לטהר את הארץ מעבודת הבעל וממזבחותיו.
לכאורה פעולה מאוד דומה למה שנעשה בפרק שלפני כן בממלכת ישראל אולם נראה כי הבדל גדול נעוץ בין שני המקרים. בעוד שבממלכת ישראל הושג שיתוף פעולה עם יהוא מתוך יראה ופחד "ויראו מאוד מאוד" (י', ד), "האיש אשר ימלט מן האנשים... נפשו תחת נפשו" (שם, כד), הרי שבממלכת יהודה נראה כי הם רצו בכך מצד עצמם ושיתפו פעולה בחשק גדול. מתוך כך מסתיים הפרק במילים "וישמח כל עם הארץ והעיר שקטה" (כ).
נדמה כי בממלכת יהודה עבודת הבעל היתה כנטע זר ולכן בתוככי ליבם רצו מאוד להיפטר ממנה, בעוד שבממלכת ישראל היא כבר קנתה מקום ולכן רק מאימת המוות ויתרו עליה.