אסא - תקווה שנגוזה

הציפייה לאחדות ישראל ולהחזרת עשרת השבטים אל מלכות בית דוד התגברה והתחזקה כאשר מת ירבעם ונהרג בנו נדב. שושלת המלכות האלטרנטיבית של ישראל נכחדה, והכוח הרוחני והמוסרי שעמד מאחריה - נבואתו של אחיה - לא היה עוד תקף.
על כן היה לאסא סיכוי ושעת כושר להחזיר את עטרת המלוכה, לפני שיקום מנהיג חדש בישראל ויטול לו בכוח את המלוכה. אסא מיהר לפרוש את חסותו על ישראל, לטהר את אותם חלקים מהר אפרים שהצליח לכבוש, ואף באו אליו מאפרים ומנשה ומשמעון בראותם כי ה' אלוקיו עמו, כפי שנאמר בדברי הימים ב (ט"ו, ח-ט): "...וַיַּעֲבֵר הַשִּׁקּוּצִים מִכָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּמִן-הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכַד מֵהַר אֶפְרָיִם... וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי-נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי-ה' אלקיו עמו"
אסא מלך ארבעים ואחת שנה, מעט יותר מדוד ומשלמה. הוא התחיל את מלכותו כמלך צדיק בביעור עבודה זרה מישראל. הוא לחם במורשת אביו, אבים, ואף קם ונלחם בסבתו מעכה בת אבישלום, גברת הממלכה, שבגלל גילו הצעיר היתה לעוצרת ולמשען לו במלכותו, שרף את מפלצתה וסילק אותה מתפקידה וממעמדה. לא תיקון דתי בלבד ביצע כאן, אלא פתח בכוח ובאומץ לב מדיני במלחמה חזיתית, שבה עקר את מוקדי הקלקלה במלכותו.
המצב המדיני הריאלי, ותוכנו הפנימי הערכי, שניהם הבשילו את תקוות האחדות. אלא שאז ביצר בעשא מלך ישראל את מלכותו מדרום ובנה את הרמה, ואסא נבהל והוציא את אוצרות בית ה' כדי לשחד את בן הדד מלך ארם שיכה בעורפו של בעשא. בן הדד הפר את בריתו עם בעשא והיכה את ערי הצפון, ובעשא נרמז ונסוג. אבל אסא הפסיד יותר מכולם - בהלתו הכשילתו וגרמה לו להחמיץ את השעה. כגודל התקווה כן גודל מפח הנפש.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'מקדש מלך – עיונים בספר מלכים', בהוצאת מדרשת הגולן