ארבע סיבות לקריסה

פרקים ז'-ח' עד פרק ט' פסוק ו, הם יחידה אחת. 
מפרק ט' פסוק ז מתחילה היחידה השנייה, והיא מסתיימת בפרק י"ב.
סימון הפרקים ח', ט' ו-י' שגוי, ומקורו בדרשות נוצריות.

ביחידה השנייה – "דבר שלח ה' ביעקב, ונפל בישראל" (ט', ז), חוזרת הנבואה למרד פקח ורצין, בהקבלה לתחילת פרק ז', אבל ממשיכה את תיאור המשבר הפנימי בסגנון של פרק ה'.

המניע הראשי של פקח בן רמליהו ואנשי שומרון היה 'גאווה וגודל לֵבָב'; הם חשבו שהם יבנו יותר מפואר מקודמיהם, בית אחאב ובית יֵהוּא. "לבֵנים נָפָלוּ וגזית נִבנֶה, שִקמים גֻדָעוּ וַאֲרָזים נַחֲליף" (ט', ט), אבל כל כוחם היה בהרס מה שבנו קודמיהם*.
ביטוי המפתח "בכל זאת לא שָב אַפּוֹ ועוד ידו נטויה" (=למכה נוספת), הופיע כבר בפרק ה' (כה), לפני התיאור של צבא המעצמה העולה, והוא חותם כעת 4 פסקאות, שמסכמות את הסיבות לקריסה, ולכיבוש האשורי:

1. ט', ז-יא: מלחמת פקח ורצין נגד יהודה, בתוספת התקפה של פלשתים "מאחור" (=ממערב)**;
2. ט', יב-טז: אנרכיה בהנהגה, "זקן ונשוא פנים הוא הראש, ונביא מורה שקר הוא הזנב";
3. ט', יז-כ: מלחמת אחים – "מנשה את אפרים***, ואפרים את מנשה, יחדו הֵמה על יהודה****";
4. י', א-ד: גזֵלת דַלים, יתומים ואלמנות, במשפטי עוול ורֶשַע, גם בחוק הכתוב.

____________________________

* שומרון כולה כבר נבנתה גזית בימי אחאב ובית יהוא.
** ההתקפה הפלשתית על ערי השפֵלה מתועדת בדברי הימים ב כ"ח, יח.
*** חיסולי מלכים, הגלעד נגד השומרון (מלכים ב ט"ו, פסוקים י, יד, טז, כה) הובילו להגליה אשורית (מל"ב ט"ו, כט).
**** ולפני כן "היו שרי יהודה כמַסיגֵי גבול" נגד אפרים (הושע ה', ח-י).

באדיבות אתר 929