המִכְבָּר

המזבח במדבר שונה מן המזבח של המקדש. הוא נמוך (בגובה החזה של אדם ממוצע), ורחבו רק כ2.5 מטרים. דבר זה מתאים לדרישת היותו נייד - הוא קל לנשיאה, ואין צורך לחבר אליו כבש ולעלות אליו כדי לטפל בהקטרה.

גם המכבר שאנו מכירים מתיאורי בית המקדש השני - מעין קישוט רשת הסובב את המזבח בחצי גובהו - לא מתאים לגמרי למתואר בפסוקים: בתיאור מלאכת המשכן המכבר מופיע ככלי הנפרד מהמזבח - גם באזכורו ברשימת הכלים שבתחילת פרשת ויקהל (ל"ה, טז) וגם בתיאור הכנתו (ל"ח, ד).

קשה להבין את משמעותו של המכבר ללא היכרות עם המושג, אבל אפשר לנסות להבין דבר מתוך דבר על פי הנתונים שלפנינו:
מה שאנו כן יודעים על המכבר, הוא שטבעות הבדים נמצאות עליו, ולא על המזבח (ד). עובדה זו, יחד עם הציווי לשים את המכבר מתחת למזבח (ה), נותנים את התחושה שהמזבח נישא על גבי המכבר.

בספר עמוס מתאר הנביא כי ה' יניע את ישראל בעמים "כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ" (עמוס ט׳, ט). יתכן שאותה 'הנעה' מתייחסת לתנועה ממקום למקום בדומה להנעת המזבח במדבר בזמן הנדודים. הנביא מנבא כי ישראל ינדדו בגויים כמו בתוך כברה, הם יהיו נעים ונדים, אבל לא יפלו החוצה - כלומר ישארו ניכרים כישראל.
דימוי זה מקרב אותנו להבין את עניין הכברה/מכבר כחפץ המשמש גם לנשיאת חפצים ממקום למקום ושמירתם.

בנוסף לכך נזכיר את מבנה מזבח הנחושת, שהיה: "נבוב לוחות" (ח). כלומר - המזבח עצמו היה רק מסגרת עץ גבוהה של ארבע לוחות, אך מבפנים היה לו מילוי אחר - כנראה אדמה - עליו היתה מודלקת האש. אם כן, ה'רצפה' שהחזיקה את האדמה שבפנים, היא היא המכבר, ששימש בסיס תחת כרכב המזבח, ודפנות הרשת שלו הגיעו עד חצי המזבח. המזבח עם האדמה שבין קירותיו נישאו בתוך תבנית מרושתת.
יתכן שמעשה הרשת נועד כדי שאדמת המזבח 'תתחבר' לאדמה עליה יונח המזבח, כמו בעציץ נקוב, כך שהמזבח יחשב 'מחובר לקרקע' בכל מקום בו יונח.