הפקת לקחים

בניגוד למלכי הדרום, שכרתו ברית כדי להלחם עם ישראל אך הוציאו את עצביהם על אחיהם הגבעונים, מלכי הצפון נערכים לתקוף את ישראל.

אבל עם ישראל למדו משהו ממלחמת הדרום. הם למדו שקל מאד ונוח מאד לתקוף את האויב בהפתעה, ודווקא כאשר הוא מאוגד כמחנה. כאשר האויב עזב את עריו והתאגד כמחנה, אין צורך לצור על כל עיר ועיר. אפשר לתקוף את האויב כאשר הוא מִחוּץ לחומותיו.

ועוד למדו ישראל ממלחמת הדרום, שכאשר אתה לא חושש ותוקף את האויב, האויב נס מפניך. כל מה שצריך הוא אומץ לב.
ואת האומץ הזה קבלו ישראל במלחמה הקודמת.

ועדיין, כדי לשמור על המורל, אפשר לשרוף את העיר הראשית. כדי שהלוחם הישראלי יבוא למלחמה מתוך בטחון עצמי, אפשר לעשות כמה מעשים טקסיים, כגון: שריפת ערים, שימת רגליים על צווארי מלכי כנען, ועוד. מצד שני, יש לשמור על המוסר של החיל הישראלי: לקבור את  מלכי כנען כראוי, ולשמור על הברית עם הגבעונים ועוד.

ועם זאת, הפרק מזכיר שעזרתו של ה' במלחמה היתה דווקא לחזק את לבם של הכנענים. אם ישראל בטוחים בעצמם ובוטחים בה', זה לא משנה שגם לבו של הכנעני חזק. זה אפילו מועיל. זה עוזר להוציא את הצבא הכנעני מעריו הבצורות.