הקללות שבפרשת התוכחה מסתימות בפסוק "והשיבך ה' מצרים באניות...". האיום בהשבה למצרים איננו איום בגלות סתם. זהו איום המבטא כביכול את ביטולה של בחירת עם ישראל באם לא יעמדו בברית, והחזרת המצב לאחור לימי טרום יציאת מצרים.
"וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה" (סח)
האיום בהשבה למצרים איננו איום בגלות סתם. זהו איום המבטא כביכול את ביטולה של בחירת עם ישראל. עם ישראל נקנה לה' עם יציאת מצרים - "כי לי בני ישראל עבדים, עבדַי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ה, נה); השבתו למצרים על ידי ה' מבטלת לכאורה את הוצאתו משם על ידיו. משום כך מדגישה התורה בפסוק זה את עניין העבדות: "והתמכרתם שם לאֹיביך לעבדים ולשפחות" (סח). עבדות למצרים עומדת בניגוד מוחלט לעבדות לה'. מתואר כאן מצב של חזרה לעבדות מצרים, כפי שהיה לפני שגאלם ה' מבית עבדים וקנאם להיות לו לעם. וזו הסיבה שהתורה נקטה לשון "והשיבך ה'" (שם), שהיא כנגד לשון ההוצאה משם.
נקודה זו מתחדדת עוד יותר למקרא פסוק החתימה לפרק הקללות: "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרֹת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחֹרֵב" (סט). 'ברית חורב' היא כינוי למעמד הר סיני והברית בארץ מואב באה להשלימה. ברית חורב פותחת "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (שמות כ', ב); ברית ערבות מואב מסיימת "והשיבך ה' מצרים באניות... והתמכרתם שם לאֹיביך לעבדים ולשפחות" (סח). שני הפסוקים מכוונים זה כנגד זה: הברית מבוססת על הוצאת העם מארץ מצרים מבית עבדים על ידי ה'; והפרת תנאיה יכולה להוביל להחזרתם על ידי ה' לעבדות מצרים.
ראיית פסוק סח על רקע יציאת מצרים יכולה להסביר גם את תפקידה של המילה "באניות" (סח). אפשר כי בהקשרו המצומצם של הפסוק באה מילה זו להזכיר אוניות המובילות עבדים. ואולם, לאור הקשרו הרחב של הפסוק מסתבר שמילה זו באה כניגוד לקריעת ים סוף. היציאה ממצרים התרחשה על רקע נס קריעת ים סוף, שאִפשר את שחרורם המוחלט של ישראל ממצרים והליכתם בתוך הים ביבשה. פסוקנו מדגיש שחזרתם של ישראל למצרים לא תלווה בנס קריעה מחודשת של ים סוף, אלא תיעשה באוניות - שהן, כמסתבר, אכן אוניות עבדים. הניגוד שבין היציאה במעמד מרומם של הליכה בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם לבין השיבה באוניות - מבטא את הניגוד שבין גאולה ושעבוד.
הסבר זה יכול לבאר גם את הדגשת התורה שהחזרה למצרים תהיה "בדרך אשר אמרתי לך לא תֹסיף עוד לראֹתהּ" (סח). דרך זו היא הדרך שבה יצאו ישראל ממצרים והובטחו שלא יוסיפו עוד לראותה. פסוקנו מלמד שהבטחה זו על תנאי הייתה, והפרת תנאי הברית מבטלת אותה. ה', שהוציאם ממצרים, הוא עצמו ישיבם אליה, ודווקא באותה דרך שבה הוציאם - על מנת לחדד את משמעותה של חזרה זו.
עוד על נושא השיבה למצרים ראו בפוסט מאת הרב אמנון בזק
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון