כשמעצמה משמעותית נופלת, גם עם ישראל מקונן. איננו מנותקים מהפוליטיקה העולמית.
תיאוריה המרהיבים של צור, אנשיה וחכמיה, המסחר העצום והדרת תפארתה ממלאים את הקינה שקורא עליה יחזקאל.
מדוע מוקדשת קינה ארוכה ומפורטת כל כך לעיר נכרית? הקינה אינה נושאת מסר או מוכיחה, רק כשמה כן היא - קינה. מדוע שקינה כזו תתקדש לנו אל תוך התנ"ך יחד עם ספר יחזקאל?
ואולי היא היא המסר. צור היתה אמנם עיר נכרית, אבל תפקידה במערכת הארצית והעולמית היה גדול ומשמעותי- כל המדינות סחרו איתה, דרכה עברו טובי החומרים ונציגים מכל העמים הסתובבו בה. ישראל עצמם היו שותפים במסחר איתה- בקניית העצים וכל הטוב לבניית המקדש, ובחלק היום-יומי של מסחר ב"חִטֵּי מִנִּית וּפַנַּג וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן וָצֹרִי".
נפילתה של עיר כזו איננה עניין שעוברים עליו לסדר היום, ועם ישראל איננו רק עם מנותק של לימוד תורה ותפילה. יחזקאל בדרך אגב, מלמד אותנו שיעור בארציות, באנושיות. הסיפורים של העולם כולו משפיעים ומשמעותיים גם אלינו, איננו נפרדים. נדמיין לעצמנו מצב שבו סין או ארצות הברית למשל תיפולנה היום- האם לא תידרש התייחסות בבתי המדרשות, בדברי הרבנים ואצל מנהיגי הציבור היהודיים? ודאי שכן. גם אם יש ביקורת, והרבה, עלינו להכיר בגדולה שהלכה ולקונן עליה.
גם בחיי היום-יום עם ישראל חי ומתנהל ומתייחס, ומתאבל על נפילתה של עיר המסחר המשמעותית באיזור, שכנתו מן הצפון.