חשיבותה הכבירה של ברכת יעקב היא בחלוקה המאוזנת של הברכות השונות בין השבטים באופן שבו תישמר אחדות המשפחה ותינתן לכל שבט מעלה מיוחדת המתאימה לו, מבלי להפר את האיזון בין הכוחות השונים.
יעקב חילק את ברכות השפע הגשמי וההצלחה הצבאית בצורה שווה בין בני האמהות ובני השפחות, ובין שני הצדדים של המשפחה, בני רחל ושפחתה ובני לאה ושפחתה (דבר הבא לידי ביטוי במבנה הכיאסטי סימטרי של הברכות). בכך שמר על אחדות המשפחה, ואיפשר לכל השבטים יחד לבנות את עם ישראל.
כך גם בבחירת המנהיגות. לכאורה, הקושי הגדול בהבנת ברכות יעקב בהקשר זה טמון בכך שלמעשה נראה שהוא בוחר בשני מנהיגים: יהודה ויוסף. ניתן להבין את מעשהו של יעקב על פי עקרון האיזון בין הכוחות:
יעקב ניצב בפני שני בכורים: הבכור של לאה, והבכור של רחל. הבכור של לאה הוא יהודה, שהרי ראובן שמעון ולוי נדחו, והבכור של רחל הוא כמובן יוסף. אחדות המשפחה תלויה בחלוקה של הברכה, כך שכולם זוכים בברכה וכולם תלויים אחד בשני; אין טעם בשלטון ללא שפע וברכה כלכלית, ואי אפשר ליהנות מפרות השפע ללא שלטון חזק ונבון, כלומר ללא מלכות ומנהיגות. אולם יעקב איננו מחלק את הברכות באופן שרירותי רק כדי לשמור על ההגינות והאחדות. החלוקה של הברכות מכוונת למעלותיהם הבולטות של הבנים עצמם. כל אחד זוכה להתברך בתחום בו הוא הוכיח את עצמו כמוכשר במיוחד; כל ברכה - לפי מידתו של המתברך - יהודה, שהוכיח את מנהיגותו כלפי האחים וכלפי יוסף בייצגו אותם ובעמדו לפניו, זוכה לירושת המנהיגות, ואכן מלכות ישראל היא מלכות דוד הנצחית. יוסף, שהוכיח את כוחו במישור החומרי על ידי יכולת הארגון הכלכלית, זוכה בשפע הכלכלי. ואכן, נחלות אפרים ומנשה גדולות ומבורכות הנה, לעומת חלקה הגדול של נחלת יהודה, שהוא במדבר, וברכתו העיקרית היא בגפנים. כמו כן, גם כאשר יוסף זכה למלכות, היא הייתה זמנית ובדרך כלל כושלת (מלכות שאול).
מתוך כל דברינו אנו יכולים להבין את ההבחנה החז"לית, בין משיח בן יוסף שאחריותו כלפי המימד החומרי, לבין משיח בן דוד, שמלכותו מלכות הצדק האלוקי, מלכות הנצח.
נערך ע"י צוות אתר התנך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון