כי כפליים לתושיה (יא)
צופר הנעמתי הוא הצעיר ברעי איוב, ועל כן הוא מדבר באחרונה. את דבריו הוא פותח בשאלה רטורית: "הרוב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק" (איוב י"א ב). וכוונת השאלה הזאת לומר, כי הוא, צופר, רואה את עצמו מחויב להצטרף אל רעיו הגדולים ולענות אף הוא לדברי איוב, שאם לא יעשה כן יצא איוב מנצח בוויכוחים שבינו לבין רעיו, ולא מפני שטענותיו צודקות, אלא מפני שהוא מרבה לדבר. ואילו שני הרעים, שדיברו לפני צופר לא יכלו לנצח את איוב מפני שהם, כראוי לחכמים, ממעטים בדברים. ועל כן, כדי שלא יתקבל הרושם המסולף, שאיוב המרבה בדברים ניצח את החכמים הגדולים הממעטים בדברים, קם הוא, צופר, לדבר.
בהמשך דבריו צופר אומר: "ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך. ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה, ודע כי ישה לך אלוה מעוונך" (איוב יא ה-ו). משמעות הבטוי 'כי כפלים לתושיה', בלשון פשוטה: "לחכמה יש שתי פנים", או בלשון משל המוני: "שני צדדים למטבע". וזה חידושו העיקרי של צופר במענה הזה, והוא גם המפתח להבנת עומק כוונתו של מחבר ספר איוב בתתו את הדברים האלה בפי צופר. צופר מתגלה במענה הזה בשני פנים: מצד אחד הוא צעיר המכיר במיעוט ערכו לעומת רעיו הגדולים ממנו, ועל כן פתח את דבריו במעין התנצלות על שהוא קם לדבר; ועוד, הוא נוקט לשון הרומזת, שהוא אינו רוצה לדבר כלל. כל מה שהוא רוצה הוא שאלוהים יבוא וידבר עם איוב, ויגלה לו את הנסתרות: "ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה". ומצד שני, דווקא מתוך הדברים האלה, מבצבצת ועולה יהירות גדולה של צעיר החושב שהוא יודע ומבין את הכול. הוא סובר שהוא יכול לעשות מה שהרעים לא יכלו לעשות: לנצח את איוב. ועוד הוא טוען, שהוא, צופר, יודע מה שהיה אלוהים אומר לאיוב אילו היה מדבר אתו. לדעת צופר, אילו היה אלוהים מדבר אל איוב, היה מוכיח לו כמה גדולים חטאיו של איוב. ואף על פי שאיוב משוכנע בכל לבו שהוא צדיק, אלוהים יגלה לאיוב חטאים שחטא מבלי שידע איוב שהוא חוטא, והחטאים האלה הם חמורים מאוד. וכל הייסורים שבאו על איוב לא היה בהם כדי לכפר על כל חטאותיו, אלא אלוהים וויתר לאיוב, ושכח, כביכול, חלק מחטאותיו, וזהו שאמר צופר לאיוב: "כי כפלים לתושיה, ודע כי ישה לך אלוה מעוונך". התושיה – החכמה – שתי פנים לה: לפי החכמה האנושית של איוב, אמנם לא חטא איוב, אבל לפי החכמה האלוהית חטא איוב הרבה. וצופר אומר גם לשון נופל על לשון: "כפלים לתושיה ודע כי ישה", לרמוז, כי לפי דעתו, גם זאת היא מחכמתו של אלוהים, שהוא מוותר (או שוכח: 'ישה' – מלשון "כי נשני אלוהים את כל עמלי" [בראשית מ"א נא]). וגם בזאת גילה צופר שני פנים ביחסו אל איוב. מצד אחד הוא מדבר אל איוב בחוצפה ולשון קשה הרבה יותר משני רעיו הגדולים: עד עכשיו לא שמע איוב מפי רעיו האשמה כזאת, שהוא חוטא כל כך עד שכל הייסורים שבאו עליו לא כיפרו על כל חטאותיו. ואולם, מצד שני, צופר, לפי מחשבתו, הצליח למצוא הסבר לבעיה של ייסורי איוב, באופן שאמנם לא בטל ולא נפגם העיקרון שאין אלוהים מביא על האדם ייסורים בלא שחטא האדם, אבל מצד שני אין צופר אומר לאיוב שהוא משקר באומרו שאינו חש בעצמו שום חטא. נמצא שצופר כיוון באמת לפייס את איוב ולנחמו, כי הוא אומר לו: אמת הדבר שאתה חש בעצמך שאתה צדיק, אלא שעליך לדעת שלא אתה קובע אם אתה צדיק או רשע. אלוהים בחכמתו הגדולה יודע ומכיר חטאים גדולים שחטאת, מבלי שאתה בעצמך ידעת זאת. וכדי להוכיח את חכמתו העצומה של אלוהים, סקר צופר בהמשך דבריו את כל היקום, ובכל הכיוונים: "גבהי שמים מה תפעל, עמוקה משאול מה תדע, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים" (איוב י"א ח-ט). כאן סקר צופר את היקום כולו בארבעה כיוונים: שמים בגובה, שאול בעומק, ארץ באורך, וים ברוחב. וכוונת צופר לומר, שאם חכמת אלוהים עשתה את כל אלה וסוקרת את כל אלה, ודאי שהיא מסוגלת לגלות את החטאים הנעלמים שחטא איוב. ואף כאן מתגלית לנו השיטה של "כפלים לתושיה" שנוהג בה מחבר ספר איוב. צופר מתואר כאן כחכם שנון ומבריק, שהמציא המצאה מחוכמת וחריפה, שלפיה גם איוב צודק באומרו שהוא חש בעצמו, שהוא צדיק ואינו ראוי לעונש, וגם אלוהים צודק בהביאו על איוב עונש קשה. ואולם הצורה שבה צופר מוכיח את שיטתו, מעוררת בנו את ההכרה שיש כאן הגזמה המביאה לידי גיחוך: האם באמת כדי לומר שיש שאדם חוטא חטאים בבלי דעת, צריך להביא ראיה מחכמתו הגדולה של אלוהים, המקיפה את העולם כולו? והלוא אין אדם שאינו יודע שיש חטאים שהוא חוטא בשגגה. והכל מודים, שהעונש על חטאים בשגגה ראוי שיהיה קל מהעונש על חטאים במזיד. ומדוע באו על איוב ייסורים איומים כאלה, אם כל חטאותיו, לדברי צופר, היו רק בשגגה? ועוד: גם חטאים בשגגה טיבם הוא שהם נודעים לבסוף, אם לחוטא עצמו, ואם לאנשים אחרים. אבל החטאים שאיוב חטא, לדברי צופר, הם חטאים שאינם ידועים ואינם יכולים להיות ידועים כי אם לאלוהים לבדו. קשה לנו להבין, איזה מעשה יכול להיות נכלל בסוג חטאים כזה, ועוד יותר קשה להבין, מה תועלת יש בעונש על חטא כזה, שאין האדם יודע כלל על מה הוא נענש. אין זאת, אלא שכיוון מחבר ספר איוב לתאר את צופר בדמות צעיר מתייהר ,שלמד לשון משל מליצה של החכמים, והוא חושב את עצמו לחכם גדול ומחדש חידושים נפלאים, ומרצה אותם בלשון פיוט נשגבה. ואולם אחרי העיון מתברר שאין בדבריו יסוד של ממש.
יש מן הנוטים אחרי תורות הסוד השונות, שכדי לתת הסבר של ממש לדברי צופר ביארו, שצופר רומז כאן לשיטה של גלגול הנשמות. ולפי שיטה זו ייתכן, שבן אדם החי כיום על האדמה ייענש על חטאים שחטא בשעה שחי על האדמה בגלגול קודם. ולפי זה, באמת הדבר הוא כך, שאדם נענש על חטאים שאינו יודע כלל שחטא. ואולם שיטה זו של גלגול הנשמות תופסת את כל המושג של שכר ועונש בצורה שונה בתכלית מן התפיסה הרגילה והמקובלת. וכל זה שייך לעולם של מחשבות הרחוק מאוד מעולמו של ספר איוב לפי פשוטו.